דרך חדשה

ב – 2016  יצאתי לדרך חדשה.

קודם לכן ניהלתי כ- 7 שנים מרכז תיירות תוכן בעיר העתיקה של צפת. כחלק מעבודתי כמנהל המרכז שימשתי גם כמפיק אירועים וכמדריך מקומי מתוך צוות של מדריכי קבוצות המטיילים. תוך כדי אין סוף שעות הדרכה זכיתי להכיר יותר ויותר את דניאל פלטאוואר.

דניאל הוא אומן חמר מקומי העוסק בקדרות שנים רבות. הסטודיו של דניאל בנוי בתוך בקתה קסומה הצמודה לביתו. את הבקתה  בנה בעצמו בשילוב עצים ואבנים עתיקות. הבקתה ממוקמת לצד השביל המחבר בין רובע האומנים (חלק מהרובע המוסלמי לשעבר) לעיר העתיקה (חלק מן הרובע היהודי העתיק שבנו עולי ספרד במאה ה – 16).

ביקור בסטודיו של דניאל הוא מן האטרקציות המרתקות שמציעה צפת לתיירים – הזדמנות מיוחדת עבורם להכיר דמות צפתית אותנטית ולהתרשם מקרוב מאופן היצירה של אומן מקומי בעת מלאכתו.

דניאל הגיע לארץ מאנגליה לפני כ- 30 שנה. במסגרת הכשרתו כקדר הוא שימש מספר שנים כשוליה למורה קדרות בכיר בסין הרחוקה. וכחלק מתהליך של חיפוש אישי הוא העמיק בלימוד הפילוסופי, בתורת הנפש ובגישה הפסיכולוגית שבבסיס תורת הקבלה, הבודהיזם ותורות המזרח.

החיבור המיוחד בין גישה פילוסופית רחבה ומרתקת, חיפוש דרך אישי, תהליך יצירתי ויצירה בכלל  הקסימו אותי. אך יותר מכל היו אילו התובנות המיוחדות והמפתיעות של דניאל וגישתו לחיים. דניאל אסף את הרעיונות והתובנות שעלו לו מתוך תהליך היצירה והמפגש העקבי היומיומי לאורך השנים עם החמר. תובנות אלו שילבו באופן הרמוני עמקות לצד פשטות, אותנטיות, מקוריות וצניעות.

דניאל לא היה היוצר היחיד שבו פגשתי בחיי שתהליך היצירה השפיעה רבות על אורחות חייו. למעשה החיבור בין תהליכים אישיים, תהליכי יצירה וחיפוש אישי / רוחני ריתקו אותי שנים רבות. במהלך חיפוש הדרך האישי שלי מצאתי מגוון מורים שחיברו באישיותם ובמשנתם בין עולם הרוח, הנפש והעולם היצירתי. ועל אף שחלקם הגיעו מעולמות שונים ולעיתים זרים הם כולם דיברו שפה משותפת ויסודות של חשיבה דומה. לא אחת הבחנתי בחיבור ובשילוב המיוחד הזה שבין היוצרים השונים אך המשמעות הטמונה בו עבורי הייתה עדיין קצת מעורפלת. עד אי שם בחורף 2014.

חזרנו אשתי מיכל והילדים משבת משפחתית ועצרנו בחנות ספרים באחד ממרכזי הקניות שלצד הדרך. מיכל נכנסה לחנות ולאחר כחצי שעה יציאה כשהיא מנופפת לי בספר חדש. “היה מבצע אז קיבלת מתנה”. היא אמרה כשהיא נכנסת למכונית ומגישה לי את הספר ‘איש לומד לעוף – על האפשרות לחיים יצירתיים’.

אני קורא לאט. תמיד. אבל הפעם קראתי לאט במיוחד. שנה שלמה, שבת אחרי שבת הייתי יושב וקורא וצליל עדין ומיוחד שהתנגן בתוכי תמיד הדהד לי מתוך דפי הספר. לאחר שנה וחצי של קריאה החלטתי ליצור קשר עם מחברת הספר – רונה שפריר.

כך כתבה רונה באחד הפוסטים שלה:

“אדם הוא גשר, גם ספר הוא גשר. ‘איש לומד לעוף’ הביא את נעם אלי, את השפה המיוחדת שלו, את העקשנות לגעת בעומק, בלי לוותר לאף אחד (בעיקר לא לי). ונעם, האיש המיוחד הזה, יצר גשר ביני לבין עולמו (צפת, רבי נחמן, דברים שלא הכרתי(“.

רונה חיברה אצלי מאות קצוות של חיים שהיו פזורים בתוכי. ניצוצות של הבנה בהירה סימנו לי שביל חדש שהיה טמון בו געגוע עמוק של חלום חי. רצתי היישר אל תוכו ויצאתי שוב לדרך חדשה.

תהליכי שינוי ויצירה

בכתבת ‘מבט’ שנעשתה בעבר על מסע היצירה המוזיקלי של נגן הקאמנצ’ה המפורסם מארק אליהו מתאר מארק את המפגש הראשון שלו עם הקאמנצ’ה.

מארק נסע לחצי שנה לאתונה ללמוד אצל רוז דאלי, מאסטר אירי שמנגן על כל מיני כלים מהמזרח. עד שיום אחד הוא מתעורר לקול צליל מיוחד וכך הוא מתאר –  ‘יום אחד אני מתעורר, ואני שומע צליל שכל החיים שמעתי אותו בתוכי ופעם הראשונה אני שומע אותו באוזניים’. הגילוי הזה התחיל אצלו מסע לימוד ארוך וחוצה יבשות שאת תוצאותיו אנחנו יודעים היום – מארק הפך לאחד מנגני הקאמנצ’ה המוכשרים והמוכרים בעולם.

המסע לגילוי היצירה של מארק מהדהד תחנות מוכרות במסע של כל יוצר –

שלבי השינוי, החיפוש, ההתנסויות והניסיונות השונים, רגעי הגילוי, תהליך הלמידה ועוד.

הספר של רונה היה עבורי גילוי מן הסוג הזה – צליל עמוק ומעומם ששמעתי בתוכי שנים רבות הופיע מולי בבהירות ודיוק מושלם. התגלתה בפני גישה ושפה שעסקה בפענוח תהליכים שהעסיקו אותי עד מאד – תהליכים אישיים שעסקו בתהליכי שינוי, בתהליך היצירתי ובהקשבה עמוקה למהות היצירתית אותה הקבלתי לא אחת לזאת הרוחנית.

לאט נגלה בפניי באופן ברור יותר הקו המחבר בין דניאל הקדר לרונה ולכל אותם מורי דרך שפגשתי בחיי. הייתה זו ההבנה העמוקה שדרכם הצלחתי למצוא עבורי עוגנים, אבני דרך, הבנה, גישה, שפה ובהירות מסוימת בתוך התהליך המעורפל והכאוטי של תהליכי השינוי או התהליכים היצירתיים והרוחניים אותם עברתי.

ידעתי שאותם אבני דרך שנלמדו מתוך המסע האישי שלהם לא יפטרו אותי מלעבור ולהתנסות בעצמי בכל אותם שבילים וצמתים אך גם זיהיתי באופן ברור קוים משותפים ולא מעט תובנות זהות שסימנו לי קצה אור בתוך הערפל של אי הידיעה המאפיינת את האזורים הללו.

השתוקקתי להמשיך להעמיק ולחקור כדי ללמוד יותר והחלטתי גם קצת לתעד. כך נולדה סדרת הרשת: ‘לאפשר מקום להשראה’.

לאפשר מקום להשראה

‘לאפשר מקום להשראה’ היא סדרת רשת דוקומנטרית על תהליכי שינוי ויצירה.

יצירת הסדרה נולדה מתוך אותה ההנחה שאדם שעבר דרך משמעותית של חיפוש ויצירה בוודאי נושא איתו מידע חשוב ותובנות משמעותיות אותם אסף לאורך המסע. בחרתי להיפגש עם כמה יוצרים ואנשי רוח ישראלים שעניינו אותי במיוחד.

פניתי בלב פתוח ובקשב רב יחד עם התכווננות לאפשר מרחב בטוח לחשיפת אותם אזורי מהות עדינים במסע היצירה האישי של היוצרים לאורך השנים. הכנות והברכה פתחו בפני את הדלתות.

על רקע צילום שכונת נווה צדק בת”א סיפר לי שלמה בר על החיפוש התמידי שלו אחרי האמת בתהליך היצירה ועל היופי המיוחד המתגלה ביצירה ‘א-סימטרית’ ועל חשיבות ‘אי הידיעה’.

בלב היער נפגשתי עם צבי יחזקאלי שסיפר לי שכבר 8 שנים הוא מתבודד בלילות בלב היער. שם המרחב שמאפשר לו לפגוש את הכאב שבו, את הבכי ואת הגעגוע לחלומות. מתוך המקום הזה הוא יוצר ופועל.

דניאל פלטאוואר אמן החמר שכתבתי עליו בתחילה שיתף אותי בתובנות מרתקות על המפגש האינטימי שלו עם החומר. לטענתו על אף שהוא ‘רק’ יוצר כלים מחמר באמת הוא חש כי משהו גדול ומשמעותי הרבה יותר נולד מתוך המפגש האינטימי רב השנים בינו לבין החומר.

עם הרב עדין שטיינזלץ הייתה לי זכות נדירה במיוחד. הוא ממש ביקש שקולו ישמע כמה שפחות ‘כדי שהדבר ידבר את עצמו’. חודש לאחר המפגש שלנו הוא עבר לצערנו אירוע מוחי שפגע ביכולת הדיבור שלו עובדה שהפכה את הריאיון שערכתי איתו לריאיון האחרון איתו עד היום. הרב עדין לא עשה לנו הנחות. הוא חיפש את הפשוט ללא מליצות וללא חנופה. נתן אמון רק באש ובאבנים “הם לא משקרות” כך פסק…

את אוריה צור פגשתי למרגלות ‘סבא תות’ עץ תות ענק בלב נוף גלילי טבעי. אוריה מנחה מעגלי שירה מקודשת. אלו מעגלים עם אלפי משתתפים(!) ששרים ורוקדים יחד בתפילה ובדבקות משותפת. סיקרן אותי במיוחד לשמוע מה הוא למד ואסף מתוך המעגלים הללו על יכולת חיבור של מרחב משותף.

על רקע נוף הרי מדבר יהודה פגשתי את הדסה פרומן. המפגש התרחש לא הרבה זמן לאחר פטירת בעלה הרב מנחם פרומן זצ”ל. הדסה שיתפה אותי באופן פתוח ועדין בנושאים שעסקו בחופש, יצירה ובתנועת חיים שפורצת דווקא מתוך חוויה אישית של מקום של כאב ותחושת חלל של ריק קיומי.  

מתוך המפגשים עלו נושאים ותובנות מרתקות על תהליך היצירה. נושאים כמו: יצירה אותנטית, ממשות, שחרור מאחיזות, חשיבה יצירתית, שינוי והגשמת חלומות, נוכחות ברגע, סקרנות, מפגש בין יוצר ליצירה, הקשבה בתהליך היצירה, מהות ותדמית, פנים וחוץ, פשטות, יצירה מתוך ענווה, מתוך אמת, להיות בתנועה, חופש ועוד…

בכך הסדרה מזמינה את הצופים להכיר מבט חדש על האתגרים והשאלות שאיתם הם מתמודדים בשינויים, ביצירה ובעשייה היומיומית שבה הם עסוקים ובצמתים בהם הם מצויים.